ביאור:שופטים ח
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שופטים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא (מהדורות נוספות של שופטים ח)
א וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם: "מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ לְבִלְתִּי קְרֹאות שלא קראת לנו בהתחלה (ו, לב) אלא רק לרדיפה בסוף (ז, כד) לָנוּ כִּי כאשר הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן?", וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה. ב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם איננו מגיע לרמה הגבוהה של מה שאתם עשיתם (רדפתם אחריהם והרגתם את שני שרי מדיין)? הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת פעולותיכם בסוף (עוללות הן ענבי הבוסר הנלקטים אחרי הבציר) אֶפְרַיִם, מִבְצִיר מפעולותי (הנמשלות לבציר הראשוני) אֲבִיעֶזֶר של משפחת אביעזר (המשפחה של גדעון). ג בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹהִים אֶת שָׂרֵי מִדְיָן, אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב, וּמַה יָּכֹלְתִּי ואני לא יכולתי עֲשׂוֹת כָּכֶם", אָז רָפְתָה רוּחָם נחלש כעסם מֵעָלָיו בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה.
ד
וַיָּבֹא בהמשך למסופר לעיל ז, כב גִדְעוֹן הַיַּרְדֵּנָה, עֹבֵר כדי לעבור הוּא וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים וְרֹדְפִים וממשיכים לרדוף.
ה
וַיֹּאמֶר לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת עיר בנחלת גד: "תְּנוּ נָא כִּכְּרוֹת לֶחֶם לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי באים בעקבותי, כִּי עֲיֵפִים רעב וצמא נחשבים גם לעייפות הֵם, וְאָנֹכִי רֹדֵף אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן".
ו
וַיֹּאמֶר שָׂרֵי סֻכּוֹת: "הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ, כִּי נִתֵּן לִצְבָאֲךָ שהוא קטן ואין לו סיכוי לנצח את מדין (ולא כדאי לנו לבגוד בהם) לָחֶם?".
ז
וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן: "לָכֵן בגלל שלא נתתם לנו לחם עכשיו בְּתֵת יְהוָה אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע בְּיָדִי, וְדַשְׁתִּי אחבוט בכם בקוצים כמו שחובטים בתבואה אֶת בְּשַׂרְכֶם אֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים".
ח
וַיַּעַל מִשָּׁם פְּנוּאֵל הסמוכה לנחל יבוק (ראה בראשית לב, לא) וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כָּזֹאת כמו שאמר לאנשי סוכות, וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי פְנוּאֵל כַּאֲשֶׁר עָנוּ אַנְשֵׁי סֻכּוֹת.
ט
וַיֹּאמֶר גַּם לְאַנְשֵׁי פְנוּאֵל לֵאמֹר: "בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם אֶתֹּץ אנתץ, אשבור אֶת הַמִּגְדָּל הַזֶּה". {פ}
י וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר, וּמַחֲנֵיהֶם עִמָּם, כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף, כֹּל הַנּוֹתָרִים שלא נהרגו על ידי ישראל מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי קֶדֶם. וְהַנֹּפְלִים מספר ההרוגים בבני קדם מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב. יא וַיַּעַל גִּדְעוֹן דֶּרֶךְ הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים שם של דרך מסוכות לקרקור, מִקֶּדֶם לְנֹבַח וְיָגְבֳּהָה שתי ערים הסמוכות לרבת עמון ומידבא , וַיַּךְ אֶת הַמַּחֲנֶה, וְהַמַּחֲנֶה הָיָה בֶטַח בטוח בעצמו ולא נזהר. יב וַיָּנוּסוּ זֶבַח וְצַלְמֻנָּע וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, וַיִּלְכֹּד אֶת שְׁנֵי מַלְכֵי מִדְיָן, אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע, וְכָל הַמַּחֲנֶה הֶחֱרִיד גדעון הבהיל אותם. יג וַיָּשָׁב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ מִן הַמִּלְחָמָה מִלְמַעֲלֵה הֶחָרֶס ממזרח השמש (חרס היא מילה נרדפת לשמש - ר' למשל איוב ט ז), ממזרח לירדן לכיוון העבר המערבי. יד וַיִּלְכָּד נַעַר מֵאַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיִּשְׁאָלֵהוּ גדעון שאל אותו מה שמות שרי העיר, וַיִּכְתֹּב אֵלָיו הנער כתב בשביל גדעון אֶת שָׂרֵי סֻכּוֹת וְאֶת זְקֵנֶיהָ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִישׁ. טו וַיָּבֹא אֶל אַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי לֵאמֹר 'הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים לָחֶם' ". טז וַיִּקַּח אֶת זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים, וַיֹּדַע לימד אותם לקח בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת. יז וְאֶת מִגְדַּל פְּנוּאֵל נָתָץ, וַיַּהֲרֹג את הנילחמים בו מהמגדל אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר.
יח
וַיֹּאמֶר אֶל זֶבַח וְאֶל צַלְמֻנָּע: "אֵיפֹה מה טיב הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר ראה לעיל ו, לה ובפירוש?", וַיֹּאמְרוּ: "כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם הם נאים כמותך אֶחָד מראה אחד להם כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ יפים כמו בני מלכים".
יט
וַיֹּאמַר: "אַחַי בְּנֵי אִמִּי הֵם. חַי יְהוָה לשון של שבועה לוּ אם הַחֲיִתֶם אוֹתָם, לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם".
כ
וַיֹּאמֶר לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ: "קוּם הֲרֹג אוֹתָם", וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ, כִּי יָרֵא, כִּי עוֹדֶנּוּ נָעַר.
כא
וַיֹּאמֶר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע: "קוּם אַתָּה וּפְגַע בָּנוּ, כִּי כָאִישׁ - גְּבוּרָתוֹ כימי שנותיו של איש כך גבורתו (ככל שהוא יותר מבוגר, כך הוא יותר גיבור, ועדיף לנו למות ביד אדם גדול)". וַיָּקָם גִּדְעוֹן וַיַּהֲרֹג אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע, וַיִּקַּח אֶת הַשַּׂהֲרֹנִים תכשיטי זהב בצורת חצי סהר אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם. {פ}
כב
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן: "מְשָׁל בָּנוּ היה המושל שלנו גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ, כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן".
כג
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן: "לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם - יְהוָה יִמְשֹׁל בָּכֶם".
כד
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן: "אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה בקשה: וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ העגילים שלקח בשלל, כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם, כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם המדיינים, הנוהגים לענוד עגילים (ישמעאלים הוא כינוי לכל הנודדים במדבר)".
כה
וַיֹּאמְרוּ: "נָתוֹן נִתֵּן", וַיִּפְרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה בד גדול וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ.
כו
וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל: אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת זָהָב שקלי זהב, כ21 קילוגרם, לְבַד מִן וזה בלי להחשיב את הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִפוֹת תליונים וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן וּלְבַד מִן הָעֲנָקוֹת שרשראות אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם.
כז
וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד לבוש הדומה לאפוד העשוי 'זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן' (שמות כח, ו) וַיַּצֵּג אוֹתוֹ שם אותו, כדי לשאול באמצעותו בה' בְעִירוֹ בְּעָפְרָה. וַיִּזְנוּ נמשכו לעובדו כעבודה זרה כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו אחרי האפוד שָׁם, וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ למלכודת, להכשיל את ישראל בעבירה.
כח
וַיִּכָּנַע מִדְיָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ הוסיפו לָשֵׂאת רֹאשָׁם להרים את ראשם, להתנשאות על ישראל, וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן. {פ}
כט
וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל בֶּן יוֹאָשׁ וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ.
ל
וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ, כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ.
לא
וּפִילַגְשׁוֹ אישה בדרגה מישנית, שאיננה גרה בבית בעלה אלא נשארת בבית הוריה אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן, וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ.
לב
וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו בְּעָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי הקבר השייך למשפחת אביעזר. {פ}
לג
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים, וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית את פסל הבעל הנמצא במקום הנקרא 'ברית' (ראה בפרק הבא, פסוק ד) לֵאלֹהִים.
לד
וְלֹא זָכְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם הַמַּצִּיל אוֹתָם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב.
לה
וְלֹא עָשׂוּ חֶסֶד לא זכרו לו את הטובה שעשה להם, כמסופר בפרק הבא עִם בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן, כְּכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל. {פ}
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
הערות
- הקרב המוצלח הונצח בתהילים (פג , י): "עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן, כְּסִיסְרָא, כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן. נִשְׁמְדוּ בְעֵין-דֹּאר, הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה. שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב, וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל נְסִיכֵימוֹ."